פרידה בגן - איך הופכים את הפרידה למעצימה?

בוקר. ימים ראשונים בגן. איך אפשר להפוך את הפרידה מהילדים לתהליך מעצים. וכן מדובר בתהליך:-) אז מה קורה לרוב? אנחנו לחוצים ומזרזים את הילדים. בדרך אנחנו מסבירים שהם הולכים לגן ואנחנו הולכים לעבודה. לפעמים אנחנו גם מציינים שאנחנו ממהרים לעבודה. ושנחזור אחרי העבודה לקחת אותם. ואז אנחנו מגיעים לגן. אולי משחקים אתם מעט. בטח בימי ההסתגלות אם הם קטנים. ואז...מגיע הזמן להיפרד. אנחנו אומרים שנפרדים...שאנחנו הולכים לעבודה...שנחזור אחרי העבודה. הם בוכים. אנשי הסגל תופסים אותם בחיבוק...מסמנים לנו להתאדות. אנחנו הולכים. והבכי מלווה. מי שחווה את זה יודע. מי שחוותה את זה יודעת. חצי יום מלווה הבכי הזה. אז כן הם נרגעים. וכן אחרי כמה פעמים. הם יתרגלו. כולם מתרגלים. אבל יש אפשרות לעשות שימוש בפרידה ללימוד מיומנויות פנימיות שמאפשרות בחירה. כי כאשר הבחירה מתרחשת. כולם חווים את הקסם שקורה שם. חווים כמה העצמנו את ילדנו ולא רק "הרגלנו אותם". אז מה השלבים?

בערב לפני: למי שיש את הספר "קסמים שבלב" מומלץ לקרוא את "קסם שומרים אהבה" ו"קסם יד האהבה". ולתכנן איתם קסם של פרידה. למי שאין לחכות לבוקר.
בבוקר בבית ובדרך לגן: אם הזמנים לחוצים אנחנו נזרז אבל נדבר אך ורק על הגן. עם ילדים קטנים אין מה לדבר על העבודה שלנו. היא לא רלוונטית בשלב הזה ליום שלהם בגן. הדיבור על "העבודה" שלנו גורם לילדים לרצות ללכת ל..."עבודה" שלנו. ואנחנו רוצים שהם ילכו לגן בשמחה. ולכן בבוקר ובדרך לגן נדבר עם הילדים רק על היום שלהם בגן, לדוגמא: על מי הם הולכים לפגוש היום בגן. על מה הם הולכים לעשות היום בגן. נתרגש איתם. מומלץ לעשות שימוש במילה "מעניין" על מנת ליצור אצל הילדים פתיחות וסקרנות: "מעניין מה יקרה היום בגן." "מעניין אם תכינו היום יצירה בגן." "מעניין אם תשמעו סיפורים מעניינים בגן." מעניין...איזה כיף. ואז נשאל לפני הכניסה לגן: "בגן יש ג'ירפות? מה פתאום איזה מבולבלים אנחנו! בגן יש פילים? מה פתאום איזה מבולבלים אנחנו! בגן יש אריות? מה פתאום איזה מבולבלים אנחנו! מה זה גן חיות? זה גן גורים? זה גן של ילדים! ובגן יש הורים? מה פתאום איזה מבולבלים אנחנו! מה זה גן הורים? זה גן של ילדים!". ונתכנן אתם טקס פרידה. טקס עליו נחזור כל בוקר. אולי טקס של אהבה? עם חיבוקים נשיקות וגם לתפוס נשיקות ולהכניס עם היד ללב? אולי טקס של צחוק? אולי ריקוד משותף? אולי תנועות מיוחדות?
ואז כאשר אנחנו בגן: בימים הראשונים חשוב מאד להישאר על מנת לסייע לילדים בהיקשרות לגן. חשוב לברך את הצוות בחום. אולי לשחק עם הילדים. אולי נעשה יצירה. ונעשה שימוש במילים "מענין" ו"איזה כיף" - ולקראת זמן פרידה נכין אותם שעכשיו זה הזמן לטקס הפרידה. כי : "בגן יש ג'ירפות?... ... בגן יש הורים? מה פתאום איזה מבולבלים אנחנו! מה זה גן הורים? זה גן של ילדים!". ונעשה את טקס הפרידה. ואם הילדים בוכים? נשאל אותם אם הם רוצים חיבוק "להרגיע את הלב" ושאז ננסה שוב. ניתן חיבוק. ונשאל אם עכשיו אנחנו יכולים לעשות את הטקס שלנו..או שהם רוצים שהגננת תחבק אותם ומחר נעשה את הטקס? עכשיו. יכול להיות שהם יבכו. יכול להיות שנלך כשהם ממש בוכים ולא עשינו את הטקס. אבל זה צעד ראשון בתהליך!
כשנבוא לקחת את הילדים: נתלהב בגן מכל הדברים המשמחים. נכיר את החברים. את הצוות. ונגיד לחפצים...ליצירות...לחצר...לצוות - "ביי ביי ..איזה כיף ...נתראה מחר".
ולמחרת נתחיל הכל מהתחלה. חשוב לחזור על אותו תהליך. התהליך יוצר וודאות וסדר ומאפשר למידה ובחירה. כשנדבר על הגן נוכל לדבר על הדברים שמחכים בגן שנפרדנו מהם אתמול.

לסיכום: לפעמים ייקח לילדנו לבחור להיפרד מאיתנו יום. לפעמים שבוע או אולי יותר. אבל כאשר הילדים יבחרו להיפרד. הם יהיו כל כך מועצמים. כל כך מחוברים לכוחות שלהם. שזה שווה את זה. מניסיון שלי ושל עוד רבים.