כולנו רוצים שילדנו יהיו מאושרים

 

כולנו רוצים שילדנו יהיו מאושרים. שיצליחו. שירגישו טוב עם עצמם.
אולי זה מה שנעשה?

בואו נניח שאם אנחנו רק נחזק אותם, נעודד ונפרגן אז זה יקרה...
הם בטח ירגישו יותר טוב עם עצמם.
אנחנו נגיד להם כל הזמן שהם "מקסימים", ו"חמודים", "ויפים", "וחכמים".
ואולי אפילו שהם "הכי חמודים", "הכי מצחיקים", "הכי חכמים", "הכי יפים"...
נתמקד בחיובי, במאמץ שהם משקיעים.
ואז נניח שקורה שמישהו אחר או ילדים אומרים להם אחרת?
נניח אפילו 
למי הם יאמינו?
50% שלדברים החיוביים שנאמרו על ידנו - 50% לדברים שמישהו אחר או ילדים זרקו.
לא נדע...

בואו נניח שאנחנו נחזק אותם ונגיד להם שהכל אפשרי עבורם. שאין עליהם. שהם אדירים.
שאנחנו סומכים עליהם תמיד.
וזה יקרה הם ירגישו טוב עם עצמם. מחוזקים.
ובואו נניח שקורה שהם לא מצליחים....אולי אפילו נכשלים...
למה הם יאמינו?
50% לנו- 50% לתוצאות.
לא נדע...

בואו נניח שאנחנו רוצים שהם לא יהיו בכיינים, כעסנים, מפונקים, פחדנים, נודניקים ועוד.
אז נחזק אותם ונלמד אותם שאין להם מה לפחד, להיעלב.
נדרוש שיפסיקו לבכות. שיפסיקו להתפנק.
ונגיד שהם ממשיכים לכעוס ולבכות ולדרוש ולהיעלב ולרצות דברים ולפחד.
הם מבינים שהם לא בסדר אבל זה מתפרץ מהם....אז הם לומדים להחניק. לבלוע. להסתיר ולהתנהג.
50% שהם בטוב והם למדו איך לנהל את הרגשות הקשים ו- 50% שהם עסוקים בהרבה ביקורת עצמית...כי הרגשות ממשיכים להציף ואין להם באמת כלים פנימיים להתמודד חוץ מביקורת עצמית.

בואו נניח שאנחנו מניחים שכל ההתנהגויות של ילדנו הן "בקשה לאהבה". ואנחנו רוצים שירגישו מוכלים, בטוחים ואהובים.
ואנחנו מכילים, מצטרפים, עוטפים, נענים למילוי צרכיהם.
רק שירגישו מחוזקים ואהובים.
ובואו נגיד שהם יוצאים לעולם.
ושם אף אחד לא מחפש כל הזמן להיענות ל"בקשות האהבה" שלהם.
והם כבר התרגלו שהמילוי הוא חיצוני.
והם חווים פער. וחווים כאב או חוסר אונים למול המצב.
מה הסיכוי שיחוו תמיד בטוחים ואהובים גם בעולם החיצוני? בלעדינו?
ואולי בלעדינו הפער יצור חוסר אונים? תסכול? חוסר ביטחון?
ניחשתם: 50% למול 50%.
לא נדע...

אז מה עושים?
קודם כל מביאים צניעות לכל דרך. אנו לא יכולים ליצור עולם מושלם עבור ילדנו...או ילדים מושלמים. אנחנו לא באמת יוצרים. אנחנו משפיעים.
והדרך האלטרנטיבית הינה להשפיע בהסתמכות על אמת שנוכחת תמיד ועל חוקי היקום בנוגע למוח ורגש.

למה הכוונה?
מחברים את הילדים לתחושת ערך קבועה אשר אינה מותנת בהצלחות והתנהגות טובה. שקיימת תמיד!
תחושת ערך אשר מבוססת על הטבע שלהם ועל איכויות שמאפיינות את הטבע שלהם. איכויות כמו יצירתיות, אומץ, שמחה, סקרנות ועוד. איכויות שתמיד קיימות בהם. שלפעמים הן מבטאות את מי שהם במעשים שלהם ולפעמים הם פשוט יכולים להרגיש אותן ככוחות פנימיים. (הסיפור :"גינת הקסם")
מלמדים את הילדים שייחודיות לא קשורה להשוואתיות. (הסיפורים: "להיות יחיד ומיוחד" ו"חזק בלב").
מלמדים את הילדים את היכולת לשנות התנהגות. ושהתנהגות ל חייבת להגדיר אותם.(הסיפורים:"על האהבה אף פעם לא מוותרים","להתחיל מחדש" ו"לכל התנהגות יש את הזמן שלה") 
מלמדים את הילדים שמותר להרגיש הכל! להרגיש זה טבעי!
ואז איך ברגשות קשים להירגע, להתחבר לכוחות ולמצוא פתרונות טובים עבורם ועבור הסביבה. (הסיפורים:"לא לשמור אגמים בלב","שינוי מצב הרוח - עם הרוח", "שומרים אהבה", "הכי פשוט להיות אני","פרררו...פורציה", "מצחיק למי?","להבדיל בין טעות לשקר","גדר הקסמים", "לא קונים הר","יד האהבה".
מתאמנים איתם ומשפיעים על האופן בו הם מדברים עם עצמם.
האופן בו אנחנו רואים אותם והקול שלנו זאת המתנה המשמעותית שלנו בחייהם.
כי הקול שלנו נהיה חלק מהקול הפנימי שלהם.
ילדות זה הזמן ללמוד ולהתאמן עם ילדים על הרגלים רגשיים מעצימים. הרגלים שבזמן אמת מקנים להם יכולת פעולה אוטומטית שמרגיעה, חומלת אנושיות ומחברת לכוחות.  
הרגלים שעוזרים להם להיות הם בסיטואציות החיים. 


  

Share on Facebook
Share on Twitter
Please reload

Featured Posts

I'm busy working on my blog posts. Watch this space!

Please reload

Recent Posts
Please reload

Archive